יום שבת, 6 באוגוסט 2016

Emperor - Anthems to the Welkin At Dusk Review

עוד מחשבותיי שבות אל המחוזות...
רשמים מתוך האזנה ל-Anthems to the Welkin at Dusk (1997)  של Emperor




המסע הארוך החל בשיבה. אל מול עיני השב דרך שערי המוות, חיזיון הבלהות כעת נראה נהיר. המעגל נסגר, אך רק בכדי לפקוח את עיניו – לנוכח עיוורונו. מצויד אך בעוז רוחו ובנוכחותה של רוח הליל, אשר עמה נפתחת הדרך, הוא שב ויוצא אל מרחבי האינסוף הנפרשים כעת כחידה. הוא יחלוף על פני הנודע ועל פני זה אשר לנצח יוותר נחבא מבינתו ומעיניו.  הקץ נחתם באין תשובה: בין תהיות האינדיבידואל העולות מקעקוע יסודותיו התפיסתיות, לבין כמיהתו הבלתי פוסקת לאשר תעתועי עיוורונו שללו מבינתו. חסר אונים הוא ניצב, מתנשף ויירא, כגרגר אבק אל מול כוחות איתנים ונצחיים.

אתה נוכח ליופי הטהור. כזוהר הליל על כיפות ההרים בטרם זריחת הירח. קטונתי בכדי לסווג את התחושה הנובעת מההאזנה לאלבום, שכן רבים הם העולמות הכמוסים ביצירה מורכבת זו. החל מכמיהות פאוסטיאניות והשתוממות בפני יפי שמי הליל וכלה במבוכי תהייה מפותלים. אינספור שכבות יוצרות מצע מוזיקלי מורכב – המתפרק וחושף פרטים חבויים בכל האזנה חוזרת: כמפתחות אל מבוך צלילים נוסף. בעודי נחשפת לפרטים חדשים אינני יכולה שלא לתהות עוד כמה נותרו חבויים בין שכבות הצליל ומילות השירים.

האלבום פורץ בפתאומיות אל תוך הלילה הבהיר והשקט של "Alsvartr" אל ריף הפתיחה שלYe" "Entrancemperium, פרי עטו של Euronymous. ריף הדוהר הלאה כגדוד פרשים בסופת ברקים. מלודיית קלידים שמימית חולפת כרוח קרה בין ריפים משתנים במהירות מסחררת ותופים מרסקים. כאילו איתני הטבע, על יופיים ואכזריותם זומנו אל תוך ההקלטה. במוזיקה ניכרים ניצנים ראשוניים של הבלאק המודרני, כאשר כבר ניתן להבחין במעט השפעות דת'-מטאל בגיטרות, כעת סגנון העומד בפני עצמו, בין תיפוף הבלאק האופייני.

אחת הנקודות הבולטות לטובה לאורך כל האלבום היא הסנכרון המושלם בין המוזיקה למילים הנותן להן חיים נוספים ומעביר אל המאזין את כאב הכמיהה שבהן באופן מוחשי וחודר. כפי שכבר ציינתי, הריפים באלבום מורכבים ומשתנים בקצב מסחרר, אך עם זאת הם מצליחים להתחבר אחד לשני באופן מושלם בכדי לעצב את נקודות השיא והשפל המוזיקליים בתאימות מושלמת עם הנרטיב הלירי. לעתים רחוקות יצא לי להיתקל בדבר העשוי למופת במימד הלירי והמוזיקלי כאחד. ניסיון לשחזר מופת זה במסגרת Equilibrium – IX לא נכח להצלחה כה גדולה. אותו הסנכרון בין המימד המוזיקלי ללירי הוא זה אשר חסר בנושאים היחסית סטאטיים ובתחושת האלימות המופנמת שהאלבום מעביר.

בהתייחסותי לליריקה, אומר כי זו עלולה להיראות סטנדרטית וחד ממדית באנטגוניזם שהיא מביאה כלפי כסילות והבלי ההמון (“I sought a plague for those who smiled at walls in humble fear.”/מתוך רצועה 4, “Honor, commended no longer as virtue, yet shall be extolled by lights demise”/מתוך רצועה 5), אך תחת המילים הנבחרות בקפידה והמעטה הפומפוזיוני מסתתרת דמותו המורכבת של המחבר. נראה כי Ihsan אינו מפחד מלהביע את אשר נמצא מעבר לגבולות אשר מציב יצר שנאת האדם, אשר במרוצת השנים הפך כקלישאה בז'אנר. בין השורות ניכרת תחושת לבתים ותהייה לנוכח תלאות המסע וכמיהה שבשורשה חוסר אונים העולה מן ההתפכחות. כאיתני הטבע השבריריים באימתנותם ובמורכבותם, מילות האלבום הן מראה לנשמת ישות חסרת הגיל, העצובה והיהירה כאחת. הישות שהיא Emperor. קולו של Ihsan משתנה בהתאם לנרטיב הלירי ומציג מגוון ווקאלי רחב הנע בין לחישות לשירת בלאק מחוספסת ולוחמנית, לבין קטעים מדוברים ושירת קלין "הרואית" בשיאה של הרצועה השביעית.

אלבום זה אינו משתווה לדבר. יש בו קסם שתופס אותי חזק גם במקומות שלהקות סימפוניות אחרות מצליחות לפספס אותי. רק בכדי להבהיר את כוונתי, עלי לציין את “Ensorcelled By Khaos” ואת “The Loss and The Curse of Reverence”. היה לי קשה לשמוע את שתי הרצועות הללו באותן הימים הראשונים שהתחלתי להאזין למטאל קיצוני. ייתכן ודווקא מסיבה זו שתיהן התווספו לרגעים הזכורים לי והאהובים עלי מכל האלבום.

“The Loss and The Curse of Reverence” נפתח בריף גיטרות דיסוננטי אשר אליו מצטרפים קולות כלי נשיפה. הללו אינם נגלים לאוזן בקלות, ובטח שלא בשמיעה ראשונה. הקשיבו היטב כיצד הם לאט משתלטים על המלודיה ובונים את המתח לקראת הקליימקס. המתח נותר תלוי באוויר כאשר סולו גיטרה נשמע ברקע וכלי המיתר נכנסים בנגינת פיציקאטו (מי שמבין במוזיקה קלאסית יודע) קצרה כמבוא לקטע נרטיב קצר. יש העלולים לראות את מילות השיר והעיצוב המוזיקלי של קטע זה כמעט מצועצע. לטעמי הוא בדיוק במקום בכדי לשרת את ההילולה הקיסרית הנחגגת באלבום זה. וכאילו בכדי להריע למילותיו של Ihsan, הרצועה ממשיכה אל ואלס סוחף, הנבלע בחזרה אל הגיטרות הדיסוננטיות שעמן נפתחה הרצועה.

ציינתי זאת עוד לפני כן ואציין זאת שוב. התרשמתי מן האופן המדהים בו מילות השירים והמוזיקה משתלבים זה בזה בכל רגע נתון של האלבום. לעתים נדמה כאילו נוצר דיאלוג בין המוזיקה לשירה, או שהמוזיקה באה להשלים את אשר מילות השיר לא הצליחו להביע. נדיר בשבילי להיתקל בדבר העשוי באופן כה מוצלח מבחינה זו, כאשר ברוב המקרים, לטוב אך גם לרע המוזיקה והשירה מוגשים בפניך כעיסת צליל אחידה.

לא אסכם סקירה זו מבלי להקדיש מספר מילים לרצועה השביעית. אחר נפילת מתח קטנה הנגרמת על ידי הרצועה השישית, לה אתייחס בהמשך, מגיע אחד הרגעים הגדולים שבפאר היצירה הקיסרית.
 “With Strength I Burn” היא הרצועה הסוגרת את האלבום טרם האאוטרו מגיע ושוטף את הכול, וכיאה לך, היא חולפת בשמונה הדקות הבודדות שהוקצו לה על פני כל האלמנטים המרכיבים את האלבום: בלאק סוער, מלודרמה מרירה ונוגעת עד כאב וקטעי קריאה תיאטרליים. לא אוסיף עוד. לא ארצה להותיר את שיפוטכם מוטה על ידי דעותיי. רק אומר לכם להקשיב היטב, ולקרוא את המילים בזמן שאתם עושים את זה. יופיים של השירים לא ייגלה אליכם במלואו עד אשר תתעמקו במילותיהם. מדובר בחומר מורכב שאולי ייקח לכם קצת זמן לעכל, אך ללא ספק בדבר אשר יוותר בכם לנצח ברגע שהוא בפנים.

נקודות חולשה: הרצועה השישית “The Acclamation Bonds”  איננה כה רעה, אך גם איננה בולטת בייחודה בין יתר רצועות האלבום, וכתוצאה מכך יוצרת יתירות מוזיקלית של 5:54 דקות. גם מהפן הלירי היא איננה מצטיינת בהשוואה לרצועות האחרות, וסובבת סביב קונספט מעורפל המובא בחוסר קונסיסטנטיות.
מעבר לזאת, לא אמליץ בפניך אלבום זה אם חפצת בהיכרות עם בלאק טהור. הפקה צלולה בהשוואה להפקות הקודמות של הלהקה, והלחנה מורכבת ומושפעת דת' המבשרת על הגל הבא של הז'אנר אינם מותירים זכר לאג'נדה המקורית של גל הלהקות אליו השתייכה Emperor. אג'נדה אשר באה לידי ביטוי בין היתר גם בהפקה הגולמית והמלוכלכת. אם ברצונך לחוות בלאק ישן וטוב, אמליץ בפניך להקשיב להפקות הקודמות של הלהקה, או לקלאסיקות המוקדמות של דארקת'רון.

עם זאת, זה היה אלבום הבלאק הראשון שאי פעם קניתי ושמעתי במלואו. מתוך הרומן הרדוד שניהלתי עד כה עם מחוזות האופל של הדום מטאל, האלבום שינה את תפיסתי כלפי מוזיקה קיצונית ב- º180 ושימש כמקור השראה חזק לכתיבתי. אני מודה כי האלבום עשוי להיות יצירה מורכבת לרכישת מתחילים אך אינני מתחרטת על כך, שכן היחשפותי לה קודם לפני כל דבר אחר הקנתה לי את היכולת לשפוט בלאק איכותי מתוך אינסוף החיקויים הזולים המציפים את הסצינה בימים אלו. האלבום מומלץ בחום לכל הטריים בז'אנר שביניכם, מדובר באתגר מתגמל וביצירת אומנות מבריקה.

רשימת הרצועות:
  1. "Alsvartr (The Oath)" – 4:18
  2. "Ye Entrancemperium" – 5:14
  3. "Thus Spake the Nightspirit" – 4:30
  4. "Ensorcelled by Khaos" – 6:39
  5. "The Loss and Curse of Reverence" – 6:09
  6. "The Acclamation of Bonds" – 5:54
  7. "With Strength I Burn" – 8:17
  8. "The Wanderer" – 2:54
ליין אפ:
  • Ihsan - שירה, גיטרות, סינתיסייזר, כתיבה, הלחנה וארגון מוזיקלי
  • Samoth - גיטרות, כתיבה, הלחנה וארגון מוזיקלי
  • Alver - באס
  • Trym - תופים וכלי הקשה

הפקה: Pytten, Ihsan ו-Samoth.
הנדסת סאונד: Pytten
Mastering: Ihsan, Samoth
הקלטה: האלבום הוקלט באולפני GriegHallen בארגן, נורבגיה בין אוקטובר לדצמבר 1996.
הפצה: הפצה ב-8 ליולי 1997 על ידי Candlelight Records הפצה מחודשת על ידי Century Media.

נכתב על-ידי N.Khaos
www.thekhaosproject.blogspot.com


יום רביעי, 20 ביולי 2016

Review: Satyricon - Dark Medieval Times





כשמדברים על הגל השני של הבלאק מטאל, או על הסצנה הנורבגית של שנות התשעים המוקדמות, ישנם מספר שמות שמיד עולים: Enslaved, Gorgoroth, Emperor, Immortal, Mayhem, Burzum, Darkthrone. ההתפוצצות היצירתית שהיתה מנת חלקה של הסצנה הנורבגית באותן שנים הניבה אינספור קלאסיקות בלאק מטאל נצחיות שהשפיעו עמוקות על הז'אנר בעשרים שנה פלוס שחלפו. אך ישנו אלבום אחד שלפחות לטעמי מעולם לא קיבל את ההכרה לה הוא ראוי. מדובר ב-Dark Medieval Times, אלבום הבכורה של Satyricon, שיצא ב-1994. את הלהקה הזאת הכרתי לראשונה דרך האלבום השלישי שלה, Nemesis Divina, שנשמע אמנם מעולה אבל לטעמי היה מיינסטרימי מדי מבחינת הגישה הכללית שלו. כשמישהו שהכרתי השאיל לי את Dark Medieval Times, מיד הבנתי שמדובר פה בחיה אחרת לגמרי. זהו אלבום ששמעתי מאז אלפי פעמים, ובכל האזנה מצליח להפעים אותי מחדש. מדובר ללא ספק באחד מאותם האלבומים האלמותיים שעזרו להגדיר את ז'אנר הבלאק מטאל כפי שהוא מוכר כיום, ושאת השפעתו העמוקה עליי כחובב בלאק מטאל מושבע לא ניתן להגדיר במילים.

הלהקה הוקמה ב-1991 תחת השם Eczema, ולאחר הקלטת שני דמואים ומספר שינויים בליינאפ ההרכב הקבוע התייצב לבסוף על Satyr (גיטרה, בס ושירה) ו-Frost (תופים). בקיץ 1993 הלהקה ניגשה להקליט את אלבומה הראשון, והציגה סגנון ייחודי שטרם נראה בז'אנר עד אז. ניתן להיווכח, החל מהעטיפה הייחודית ועד לסגנון המוזיקלי עצמו כי האלבום הזה כל כולו מבקש להעלות מהאוב את אותו עולם קמאי ונשכח של ימי הביניים, ולזרוק את המאזין אל אותו עידן אפל בהיסטוריה האנושית, עידן שבו שבטים ברבריים בזזו את אירופה, שקעו התרבות והקדמה, העוני היה נפוץ ושלטו בו ללא מצרים גורמים חשוכים ומעכבי-התפתחות כמו האצולה הפיאודלית והכנסייה הנוצרית, שאת מרותה האכזרית חשו היטב אלו שביקשו למרוד בסמכותה. ברוכים הבאים לימי הביניים האפלים.

ראשית, בכל מה שקשור לאלבום בלאק מטאל, ניתן למצוא כאן את אחת ההפקות היותר מושלמות ששמעתי בחיי. מעין הכלאה בין הסאונד הקר והאפל של Darkthrone, לסאונד הכבד והרועש של Immortal, Burzum  ו-Gorgoroth  המוקדמים. מאד Raw מצד אחד, ומצד שני מאד ברור וחזק, כאשר כל ריף נשמע היטב, כמו גם עבודת התופים הנהדרת של Frost, שמלווה את האלבום לכל אורכו. לאחר אינטרו קצר השיר הראשון, Walk the Path of Sorrow, פורץ בכל הכוח. מיד ניתן לשמוע את ההבדל בין האלבום לזה לשאר האלבומים הקלאסיים שיצאו בסצנה הנורבגית באותן שנים: יש כאן אלמנט פולקיסטי מאד נוכח בנגינה (ניתן להניח שהחבר'ה האלה היו בקשר כלשהו עם עם Fenriz מ-Darkthrone, והושפעו לא מעט מפרויקט הויקינג/בלאק שלו, Isengard, שבאותה תקופה קרם עור וגידים והיה בעל גישה דומה, בעיקר מבחינת סגנון הריפים) כמו גם ליווי מתמיד של קלידים שנמצאים ברקע ותורמים מאד לתחושה האפלה שבוקעת מהצלילים הגיהנומיים ומקולו המרושע של Satyr. הקצב כאן הוא Mid-Paced למדי, כשהשיר נע בין קטעים מלודיים ועם זאת אפלים אל קטעים אקוסטיים ועד להגברת קצב ארעית, עד לקטיעה פתאומית של השיר שמובילה לאותו קטע אלמותי בדברי ימי הבלאק מטאל, קטע שמיימי וסוחף שהוא Mid-Paced כל הדרך, מלווה על-ידי אפקט אטמוספרי מרהיב שמעניקים הקלידים, ומזכיר מעין מחול רוחות ושדים אינסופי אל עבר הנצח.

השיר השני הוא אולי השיר המזוהה ביותר עם האלבום, הוא שיר הנושא. הוא ממשיך באותו קו של השיר הראשון, דהיינו בלאק מטאל נורבגי טיפוסי עם אלמנט פולק דומיננטי כאשר הפעם נוספת לחבילה גם נגינת חליל, הבאה להעצים את התחושה המדיוויאלית העתיקה העולה מן המוזיקה, ומגיע לשיאו גם כאן בקטע החותם את השיר הנע הלוך וחזור בין שילובים מגוונים של הכלים השונים. השילוב המרהיב הזה בין בלאק מטאל נורבגי קר ואפל לגיטרה אקוסטית וחליל הוא פשוט עוצר נשימה, ואין ספק שגם השיר הזה הינו יצירת מופת אדירה. 

השיר השלישי הוא כנראה השיר האהוב העליי באלבום (אם כי מדובר בתחרות קשה) – Skyggedans. זהו השיר שהוא הכי "בלאק מטאל" באלבום הזה, כמעט ללא קלידים ועם אתנחתא אקוסטית קצרה באמצעו. מהפעם הראשונה ששמעתי אותו הוא נחקק בזכרוני כאחד מהשירים המושלמים ביותר שהז'אנר הזה ניפק, תצוגת תכלית מופלאה של בלאק מטאל נורבגי, פרימיטיבי ומרושע, ועם זאת בעל נגיעות פולקיות, מלודי ועוצמתי.

השיר הבא, Min Hyllest Til Vinterland הוא השיר האקוסטי השלם היחיד באלבום, שמפריד בין שני חלקיו, ומשתלב היטב באווירה המדיוויאלית השורה על האלבום. החלק השני של האלבום נפתח בשיר Into the Mighty Forest, וגם הוא ממשיך באותו קו של שלושת השירים הראשונים – השיר נפתח בצורה רגועה יחסית, כאשר באמצעו הקצב מתגבר ואנו מקבלים מעין מחול שדים כאוטי של הגיטרות והקלידים המשולבים זה בזה באופן מרהיב, עד לקטיעה הפתאומית של לפני הקטע המסיים הנפלא (אלמנט שחוזר על עצמו באלבום במספר הזדמנויות) שלטעמי מהווה את אחד משיאי האלבום: ריף פולק סטנדרטי שהולך וצובר עוצמה ומנוגן בחזרתיות מהפנטת, ללא ספק קטע וירטואוזי שלא ניתן להיות אדיש אליו.

שני השירים האחרונים, The Dark Castle in the Deep Forest ו-Taakeslottet מהווים את תפקיד העוף המוזר באלבום, כשהבלאק מטאל לוקח צעד אחורה ואלמנט הפולק תופס פיקוד נהיה דומיננטי יותר. שניהם אמנם שני שירי פולק/ויקינג מטאל טובים בפני עצמם, אך לטעמי הם מהווים ירידה ברמה לעומת שאר השירים האלמותיים שבאו לפניהם. 


לסיכום, מדובר ללא ספק באחת מהיצירות החשובות, הייחודיות והמרהיבות שחקוקה באותיות של זהב בדברי ימי הבלאק מטאל. החל מהקונספט הייחודי ועד לביצוע הקרוב למושלם בכל אספקט של האלבום. האלבום הזה מציג את סטיריקון בשיא גדולתם, כשלאחר מכן הם הקליטו עוד שני אלבומים שהיו על טהרת הבלאק (The Shadowthrone המופתי והויקינגי יותר ו-Nemesis Divina  שהעניק להם הכרה מיינסטרימית) לפני שפנו אל מחוזות ה-Black 'N' Roll, ומאז אבדו עקבותיהם (מבחינתי לפחות). האלבום הזה מומלץ לכל מי שאוהב מטאל ובעל ראש פתוח, ומיותר לציין שהוא אלבום חובה לכל חובב בלאק מטאל באשר הוא. 

יום ראשון, 17 ביולי 2016

The Hordes of Darkness: Obscure Black Metal From the 90's Pt.II


(1999) Triumphator - Wings of Antichrist


Country: Sweden
Type: Full-Length
Label: Necropolis Records







(1995) Baltak - Macedonian Darkness and Evil 


Country: Australia
Type: Full-Length
Label: Battlegod Productions







(1998) Funeral Winds - Godslayer Xul 


Country: Netherlands
Type: Full-Length
Label: Daimonion







(1996) Vintersemestre - Kirkkokyrpä


Country: Finland
Type: Full-Length
Label: Autonomy Productions







(1999) Nebelheim - Toringi Fall


Country: Germany
Type: Full-Length
Label: Self-Released







(1994) Obtained Enslavement - Centuries of Sorrow


Country: Norway
Type: Full-Length
Label: Likstoy Music







(1996) Godkiller - The Rebirth of the Middle Ages 


Country: France
Type: EP 
Label: Wounded Love Records 







(1993) Decayed - The Conjuration of the Southern Circle


Country: Portugal
Type: Full-Length
Label: Monasterium







(1998) Ishtar - Krig


Country: Sweden
Type: Full-Length
Label: Hammerheart Records 






(1996) Dark Storm - Four Lučan Emperors

Country: Czech Republic
Type: EP
Label: View Beyond Records 







(1999) Thy Majesty - German Black Metal Art 


Country: Germany
Type: Full-Length
Label: Undercover Records







(1997) Asgaroth - Trapped in the Depths of Eve


Country: Spain
Type: Full-Length
Label: New Gotia/Requiem Records







(1993) Havohej - Dethrone the Son of God


Country: USA
Type: Full-Length
Label: Candlelight Records







(1998) Lord - Behind the Curtain of Darkness


Country: France
Type: Full-Length
Label: Eldethorn






(1995) Swordmaster - Wraths of Time


Country: Sweden
Type: EP
Label: Full Moon Productions







(1996) Profanum - Flowers of Our Black Misanthropy


Country: Poland
Type: Full-Length
Label: Astral Wings Records









יום שלישי, 12 ביולי 2016

The Hordes of Darkness: Obscure Black Metal From the 90's Pt.1

                         (1994) Throne of Ahaz - Nifelheim

Country: Sweden
Type: Full-Length
Label: No Fashion Records








                                      (1994) Strid - Strid  


Country: Norway
Type: EP
Label: Malicious Records









                     (1999) Mayhemic Truth - In Memoriam

Country: Germany
Type: Compilation
Label: Iron Pegasus Records








                   (Diaboli - Mesmerized By Darkness (1996


Country: Finland
Type: Full-Length
Label: Unisound Records








   (1999) Averse Sefira - Homecoming's March


Country: USA
Type: Full-Length
Label: Arrogare Records







                        (1998) Sargoth - Lay Eden in Ashes


Country: Sweden
Type: Full-Length
Label: Black Diamond Productions







                          (Fermenting Innards - Myst (1995 


Country: Germany
Type: Full-Length
Label: Invasion Records









              Baalberith - Storming Through the Gate of  

                                   (1997) Knowledge                      


Country: Australia
Type: Full-Length
Label: Folkefienden Productions








             (1993) Vorphalack - Under the Sight of Dragon 

Country: Greece
Type: EP 
Label: Molon Lave Records






    (1997) Noctes - Pandemonic Requiem 


Country: Sweden
Type: Full-Length
Label: No Fashion Records 







                 (1996) Frozen Shadows - Empires De Glace 


Country: Canada
Type: Demo
Label: Independent 








                    (1994) Demonic - Lead Us Into Darkness


Country: Norway
Type: EP
Label: Necropolis Records 








    (1999) War - We Are War


Country: Sweden
Type: Full-Length
Label: Necropolis Records











               (1994) ...Infernum - ...Taur-nu-Fuin                         


Country: Poland
Type: Full-Length
Label: Astral Wings Records








(1997) Thyrane - Black Harmony


Country: Finland
Type: Demo
Label: Indepedent







                 (1995) Blazemth - For Centuries Left Behind 


Country: Spain
Type: EP 
Label: Abstract Emotions








(1994) Forgotten Woods - As the Wolves Gather 



Country: Norway
Type: Full-Length
Label: No Colours Records









יום שבת, 9 ביולי 2016

Review: Darkthrone - Transilvanian Hunger

        



קצרה היריעה מבחינתי לדבר על דארקת'רון. מדובר באחת מלהקות הבלאק מטאל הגדולות והחשובות בכל הזמנים (שניה אולי רק ל-Bathory המיתולוגית), שחתומה על כמה מהקלאסיקות האייקוניות הגדולות ביותר שידע הז'אנר, ושאת ההשפעה העצומה שלה על אינספור להקות בלאק מטאל לא ניתן להכחיש. הלהקה הוקמה ב-1986 תחת השם Black Death כהרכב דת' מטאל שהושפע מלהקות כמו ונום, קלטיק פרוסט וסלייר. ב-87 שינתה את שמה ל-Darkthrone והקליטה ארבע קלטות דמו ואלבום בכורה בשם Soulside Journey. הסגנון באלבום היה דת' מטאל קודר בעיקרו, אך כלל כמה אלמנטים של בלאק, בעיקר מבחינת הסאונד והגישה הכללית. בסביבות 91 הלהקה החליטה להפנות עורף לסצנת הדת' מטאל בעיקר בשל תחושת מיאוס כללית לנוכח הפופולריות העצומה שהז'אנר זכה לה באותן שנים, ולאמץ סגנון קיצוני ואפל יותר. אלבומה השני מ-92 (A Blaze in the Northern Sky) היה אלבום פורץ דרך שהפך את היוצרות לגבי כל מה שהעולם ידע עד אז לגבי בלאק מטאל. האלבום היווה שוק מוזיקלי במידה כזו שחברת התקליטים של הלהקה (Peaceville), סירבה בתחילה לשחררו לאוויר העולם בטענה שהוא קיצוני מדי. הנוסחה המהפכנית שכללה סאונד קר וייחודי המעניק תחושה של סערה קפואה במיוחד יחד עם שאגות בלאק נוטפות רשע הידועות גם כ-Grim Vocals היממה את סצנת האקסטרים מטאל של אותם ימים. גם האלבום שיצא שנה אחריו, Under A Funeral Moon, המשיך למתוח את גבולות הז'אנר בתצוגה פרימיטיבית להחריד של בלאק מטאל מרושע וקודר במיוחד. אז מה עושה את "רעב טרנסילבני" לכל כך ייחודי שהחלטתי לכתוב סקירה דווקא עליו? ראשית כל, מדובר באלבום הראשון של דארקת'רון שבו הם השילו מעליהם כל אלמנט וסממן של ז'אנר אחר שניתן היה לזהות בשני אלבומיהם הקודמים. לא תמצאו כאן פאנק, טראש או דת' בכל צורה שהיא. מדובר פשוט בבלאק מטאל טהור בכל מובן. המוזיקה כאן היא מינימליסטית ופרימיטיבית לחלוטין, חפה מכל טכניקה מיוחדת. איכות הסאונד שלו מאד קשה לעיכול אפילו לבלאקר ותיק כמוני (דומני שמדובר באלבום שלבדו הגדיר את תת-הז'אנר הידוע כ-Raw Black Metal, דהיינו בלאק מטאל טהור עם איכות סאונד "מערתית") מה שמבחינה פרדוקסלית מעצים את חווית ההאזנה אליו. המוזיקה כאן היא Raw As Raw Can Get ואין ספק שהאלבום הזה מהווה אתגר האזנתי מהמעלה הראשונה עבור כל חובב מטאל קיצוני באשר הוא.  

שנית, האלבום הזה מהווה הצהרה של דארת'רון שאומרת – אנחנו כאן כדי למתוח את גבולות הז'אנר, לפרוץ קדימה אל מחוזות חדשים של קקופוניה מוזיקלית אנטי-מלודית שמעולם לא נחקרו. לא אכפת לנו יותר מכל מה שמקובל, מוסכם או נשמע טוב. אנחנו ניקח את הסגנון שלנו ונלך איתו עד הסוף. מיזנטרופיה טוטאלית וחובקת-כל היא כאן המוטו. מי שמחפש כאן בלאק מטאל "קל" להאזנה שפשוט ניתן לשמוע אותו על הדרך מבלי לתת לו את מלוא תשומת הלב ייאלץ להתאכזב. האלבום הזה מהווה סימפוניה מיזנטרופית אחת גדולה. השילוב של הגישה הכללית, הסאונד הפרימיטיבי להחריד והריפים שפורטים על נימי הנפש האפלים ביותר הופך את האלבום הזה ליחיד במינו. הסגנון כאן מאד אפל, מאד קר ומנוכר וחודר לעור. חווית ההאזנה כאן מגיעה למיצויה כאשר מאזינים בקפידה למערבולות הריפים הבלתי-נגמרות והקפואות באופן בלתי נסבל שמוגשות על רקע שכבה עבה של כפור סקנדינבי. בלאק מטאל כה קשה לעיכול ומיזנטרופי באופן מוחלט שכזה מעולם לא נשמע בסצנה לפניו.

האלבום הוא אלבומה הראשון של הלהקה הכולל שני חברים בלבד. Fenriz ניגן בכל הכלים באלבום, ו-Nocturno Culto  סיפק את קולו האימתני לפסקול. מילים לארבעה מהשירים נכתבו על-ידי Varg Vikernes מ-Burzum, שיתוף פעולה שיימשך גם באלבום הבא והחמישי של הלהקה (Panzerfaust)

האלבום נפתח אולי בשיר הבלאק מטאל המונומנטלי בכל הזמנים, הוא שיר הנושא. הריף המרכזי הקודר והכל כך אייקוני שלו הוא אולי ריף הבלאק מטאל האולטימטיבי שאי פעם נכתב, והאזנה לו במלוא תשומת הלב זורקת את המאזין אל מחוזות נפשיים מאד אפלים, אל מקום קודר החבוי עמוק בתוך מסתרי הנפש. הכל כאן זועק בלאק מטאל שחור משחור במלוא מובן המושג. השיר דומה לסערה אימתנית ומכלה-כל בלילה סקנדינבי קפוא, רפטיטיבי וגהינומי כמו שרק דארקת'רון יודעים לעשות. השיר האלמותי הזה הניב אינספור גרסאות כיסוי (אחת מוצלחת במיוחד של Aaskereia הגרמנים), אך אין כמו שמיעה למקור על רקע הנופך הכללי של האלבום על-מנת להבין את כוונת המשורר עד הסוף. 

המשך האלבום אינו שונה במיוחד, ממשיך באותו קו גהינומי, אפל וקודר של השיר הראשון. מדובר בסוג האלבומים שיש לשמוע אותם כחטיבה אחת ורצוי בווליום גבוה על מנת לרדת לעומקו ולהבינו. לכל שיר יש סגנון ייחודי משלו שמתחבר בצורה מושלמת לשאר השירים כאסופה אחת גדולה של אופל. מדובר בחווית ההאזנה האולטימטיבית לכל חובב בלאק מטאל הארד-קור באשר הוא, כשקשה לחשוב על אלבומים אחרים שהצליחו לשחזר את התחושה הכללית שעולה מהאזנה לאלבום הזה. מדובר ללא ספק באחת הקלאסיקות הגדולות ביותר שהז'אנר הזה הניב, אלבום נצחי שעומד היטב במבחן הזמן וגם כיום, 22 שנים לאחר יציאתו הוא נחשב לאחד מהיצירות המוזיקליות האפלות ועם זאת מדהימות ביופיין שהוקלטו אי פעם. אינספור להקות הושפעו עמוקות מהאלבום הזה וניסו לחקות את דארקת'רון וסגנונם הייחודי, חלקן עשו זאת בצורה טובה יותר, חלקן פחות, אך לטעמי לעולם לא ניתן יהיה לשחזר את הגאונות האפלה שהיא האלבום הזה, שנוצר והגיח לעולם ממעמקי ליבם השחור של אלי הבלאק מטאל הנורבגי.