יום שבת, 6 באוגוסט 2016

Emperor - Anthems to the Welkin At Dusk Review

עוד מחשבותיי שבות אל המחוזות...
רשמים מתוך האזנה ל-Anthems to the Welkin at Dusk (1997)  של Emperor




המסע הארוך החל בשיבה. אל מול עיני השב דרך שערי המוות, חיזיון הבלהות כעת נראה נהיר. המעגל נסגר, אך רק בכדי לפקוח את עיניו – לנוכח עיוורונו. מצויד אך בעוז רוחו ובנוכחותה של רוח הליל, אשר עמה נפתחת הדרך, הוא שב ויוצא אל מרחבי האינסוף הנפרשים כעת כחידה. הוא יחלוף על פני הנודע ועל פני זה אשר לנצח יוותר נחבא מבינתו ומעיניו.  הקץ נחתם באין תשובה: בין תהיות האינדיבידואל העולות מקעקוע יסודותיו התפיסתיות, לבין כמיהתו הבלתי פוסקת לאשר תעתועי עיוורונו שללו מבינתו. חסר אונים הוא ניצב, מתנשף ויירא, כגרגר אבק אל מול כוחות איתנים ונצחיים.

אתה נוכח ליופי הטהור. כזוהר הליל על כיפות ההרים בטרם זריחת הירח. קטונתי בכדי לסווג את התחושה הנובעת מההאזנה לאלבום, שכן רבים הם העולמות הכמוסים ביצירה מורכבת זו. החל מכמיהות פאוסטיאניות והשתוממות בפני יפי שמי הליל וכלה במבוכי תהייה מפותלים. אינספור שכבות יוצרות מצע מוזיקלי מורכב – המתפרק וחושף פרטים חבויים בכל האזנה חוזרת: כמפתחות אל מבוך צלילים נוסף. בעודי נחשפת לפרטים חדשים אינני יכולה שלא לתהות עוד כמה נותרו חבויים בין שכבות הצליל ומילות השירים.

האלבום פורץ בפתאומיות אל תוך הלילה הבהיר והשקט של "Alsvartr" אל ריף הפתיחה שלYe" "Entrancemperium, פרי עטו של Euronymous. ריף הדוהר הלאה כגדוד פרשים בסופת ברקים. מלודיית קלידים שמימית חולפת כרוח קרה בין ריפים משתנים במהירות מסחררת ותופים מרסקים. כאילו איתני הטבע, על יופיים ואכזריותם זומנו אל תוך ההקלטה. במוזיקה ניכרים ניצנים ראשוניים של הבלאק המודרני, כאשר כבר ניתן להבחין במעט השפעות דת'-מטאל בגיטרות, כעת סגנון העומד בפני עצמו, בין תיפוף הבלאק האופייני.

אחת הנקודות הבולטות לטובה לאורך כל האלבום היא הסנכרון המושלם בין המוזיקה למילים הנותן להן חיים נוספים ומעביר אל המאזין את כאב הכמיהה שבהן באופן מוחשי וחודר. כפי שכבר ציינתי, הריפים באלבום מורכבים ומשתנים בקצב מסחרר, אך עם זאת הם מצליחים להתחבר אחד לשני באופן מושלם בכדי לעצב את נקודות השיא והשפל המוזיקליים בתאימות מושלמת עם הנרטיב הלירי. לעתים רחוקות יצא לי להיתקל בדבר העשוי למופת במימד הלירי והמוזיקלי כאחד. ניסיון לשחזר מופת זה במסגרת Equilibrium – IX לא נכח להצלחה כה גדולה. אותו הסנכרון בין המימד המוזיקלי ללירי הוא זה אשר חסר בנושאים היחסית סטאטיים ובתחושת האלימות המופנמת שהאלבום מעביר.

בהתייחסותי לליריקה, אומר כי זו עלולה להיראות סטנדרטית וחד ממדית באנטגוניזם שהיא מביאה כלפי כסילות והבלי ההמון (“I sought a plague for those who smiled at walls in humble fear.”/מתוך רצועה 4, “Honor, commended no longer as virtue, yet shall be extolled by lights demise”/מתוך רצועה 5), אך תחת המילים הנבחרות בקפידה והמעטה הפומפוזיוני מסתתרת דמותו המורכבת של המחבר. נראה כי Ihsan אינו מפחד מלהביע את אשר נמצא מעבר לגבולות אשר מציב יצר שנאת האדם, אשר במרוצת השנים הפך כקלישאה בז'אנר. בין השורות ניכרת תחושת לבתים ותהייה לנוכח תלאות המסע וכמיהה שבשורשה חוסר אונים העולה מן ההתפכחות. כאיתני הטבע השבריריים באימתנותם ובמורכבותם, מילות האלבום הן מראה לנשמת ישות חסרת הגיל, העצובה והיהירה כאחת. הישות שהיא Emperor. קולו של Ihsan משתנה בהתאם לנרטיב הלירי ומציג מגוון ווקאלי רחב הנע בין לחישות לשירת בלאק מחוספסת ולוחמנית, לבין קטעים מדוברים ושירת קלין "הרואית" בשיאה של הרצועה השביעית.

אלבום זה אינו משתווה לדבר. יש בו קסם שתופס אותי חזק גם במקומות שלהקות סימפוניות אחרות מצליחות לפספס אותי. רק בכדי להבהיר את כוונתי, עלי לציין את “Ensorcelled By Khaos” ואת “The Loss and The Curse of Reverence”. היה לי קשה לשמוע את שתי הרצועות הללו באותן הימים הראשונים שהתחלתי להאזין למטאל קיצוני. ייתכן ודווקא מסיבה זו שתיהן התווספו לרגעים הזכורים לי והאהובים עלי מכל האלבום.

“The Loss and The Curse of Reverence” נפתח בריף גיטרות דיסוננטי אשר אליו מצטרפים קולות כלי נשיפה. הללו אינם נגלים לאוזן בקלות, ובטח שלא בשמיעה ראשונה. הקשיבו היטב כיצד הם לאט משתלטים על המלודיה ובונים את המתח לקראת הקליימקס. המתח נותר תלוי באוויר כאשר סולו גיטרה נשמע ברקע וכלי המיתר נכנסים בנגינת פיציקאטו (מי שמבין במוזיקה קלאסית יודע) קצרה כמבוא לקטע נרטיב קצר. יש העלולים לראות את מילות השיר והעיצוב המוזיקלי של קטע זה כמעט מצועצע. לטעמי הוא בדיוק במקום בכדי לשרת את ההילולה הקיסרית הנחגגת באלבום זה. וכאילו בכדי להריע למילותיו של Ihsan, הרצועה ממשיכה אל ואלס סוחף, הנבלע בחזרה אל הגיטרות הדיסוננטיות שעמן נפתחה הרצועה.

ציינתי זאת עוד לפני כן ואציין זאת שוב. התרשמתי מן האופן המדהים בו מילות השירים והמוזיקה משתלבים זה בזה בכל רגע נתון של האלבום. לעתים נדמה כאילו נוצר דיאלוג בין המוזיקה לשירה, או שהמוזיקה באה להשלים את אשר מילות השיר לא הצליחו להביע. נדיר בשבילי להיתקל בדבר העשוי באופן כה מוצלח מבחינה זו, כאשר ברוב המקרים, לטוב אך גם לרע המוזיקה והשירה מוגשים בפניך כעיסת צליל אחידה.

לא אסכם סקירה זו מבלי להקדיש מספר מילים לרצועה השביעית. אחר נפילת מתח קטנה הנגרמת על ידי הרצועה השישית, לה אתייחס בהמשך, מגיע אחד הרגעים הגדולים שבפאר היצירה הקיסרית.
 “With Strength I Burn” היא הרצועה הסוגרת את האלבום טרם האאוטרו מגיע ושוטף את הכול, וכיאה לך, היא חולפת בשמונה הדקות הבודדות שהוקצו לה על פני כל האלמנטים המרכיבים את האלבום: בלאק סוער, מלודרמה מרירה ונוגעת עד כאב וקטעי קריאה תיאטרליים. לא אוסיף עוד. לא ארצה להותיר את שיפוטכם מוטה על ידי דעותיי. רק אומר לכם להקשיב היטב, ולקרוא את המילים בזמן שאתם עושים את זה. יופיים של השירים לא ייגלה אליכם במלואו עד אשר תתעמקו במילותיהם. מדובר בחומר מורכב שאולי ייקח לכם קצת זמן לעכל, אך ללא ספק בדבר אשר יוותר בכם לנצח ברגע שהוא בפנים.

נקודות חולשה: הרצועה השישית “The Acclamation Bonds”  איננה כה רעה, אך גם איננה בולטת בייחודה בין יתר רצועות האלבום, וכתוצאה מכך יוצרת יתירות מוזיקלית של 5:54 דקות. גם מהפן הלירי היא איננה מצטיינת בהשוואה לרצועות האחרות, וסובבת סביב קונספט מעורפל המובא בחוסר קונסיסטנטיות.
מעבר לזאת, לא אמליץ בפניך אלבום זה אם חפצת בהיכרות עם בלאק טהור. הפקה צלולה בהשוואה להפקות הקודמות של הלהקה, והלחנה מורכבת ומושפעת דת' המבשרת על הגל הבא של הז'אנר אינם מותירים זכר לאג'נדה המקורית של גל הלהקות אליו השתייכה Emperor. אג'נדה אשר באה לידי ביטוי בין היתר גם בהפקה הגולמית והמלוכלכת. אם ברצונך לחוות בלאק ישן וטוב, אמליץ בפניך להקשיב להפקות הקודמות של הלהקה, או לקלאסיקות המוקדמות של דארקת'רון.

עם זאת, זה היה אלבום הבלאק הראשון שאי פעם קניתי ושמעתי במלואו. מתוך הרומן הרדוד שניהלתי עד כה עם מחוזות האופל של הדום מטאל, האלבום שינה את תפיסתי כלפי מוזיקה קיצונית ב- º180 ושימש כמקור השראה חזק לכתיבתי. אני מודה כי האלבום עשוי להיות יצירה מורכבת לרכישת מתחילים אך אינני מתחרטת על כך, שכן היחשפותי לה קודם לפני כל דבר אחר הקנתה לי את היכולת לשפוט בלאק איכותי מתוך אינסוף החיקויים הזולים המציפים את הסצינה בימים אלו. האלבום מומלץ בחום לכל הטריים בז'אנר שביניכם, מדובר באתגר מתגמל וביצירת אומנות מבריקה.

רשימת הרצועות:
  1. "Alsvartr (The Oath)" – 4:18
  2. "Ye Entrancemperium" – 5:14
  3. "Thus Spake the Nightspirit" – 4:30
  4. "Ensorcelled by Khaos" – 6:39
  5. "The Loss and Curse of Reverence" – 6:09
  6. "The Acclamation of Bonds" – 5:54
  7. "With Strength I Burn" – 8:17
  8. "The Wanderer" – 2:54
ליין אפ:
  • Ihsan - שירה, גיטרות, סינתיסייזר, כתיבה, הלחנה וארגון מוזיקלי
  • Samoth - גיטרות, כתיבה, הלחנה וארגון מוזיקלי
  • Alver - באס
  • Trym - תופים וכלי הקשה

הפקה: Pytten, Ihsan ו-Samoth.
הנדסת סאונד: Pytten
Mastering: Ihsan, Samoth
הקלטה: האלבום הוקלט באולפני GriegHallen בארגן, נורבגיה בין אוקטובר לדצמבר 1996.
הפצה: הפצה ב-8 ליולי 1997 על ידי Candlelight Records הפצה מחודשת על ידי Century Media.

נכתב על-ידי N.Khaos
www.thekhaosproject.blogspot.com


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה